מאת: עוה"ד פנינה פרס וליאת חן
לפסק הדין בעניין ת.ס. נ' ד.ס. ואח'
לאורך השנים בגד הבעל באשתו אך תמיד שב הביה. לבסוף, ולאחר שהחליט להתגרש, ביקשה האישה לשמור על זכויותיה הרכושיות. כיצד יבוצע איזון המשאבים לאור העובדה שהזוגיות לא התנהלה במתכונת הרגילה? על פסק דין חשוב ומקומם של ביהמ"ש לענייני משפחה.
בחלוף כ- 14 שנות נישואים, נתן הבעל את עיניו באחרת ועזב את הבית בו התגורר עם אשתו ושלושת ילדיו. במשך כעשור ניהל הבעל רומן עם אותה מאהבת, ולאחר שסיים עמה את הקשר, מצא לו בת זוג חדשה. למרות זאת, המשיך הבעל לכלכל את האישה והילדים לאורך השנים, ביקר בביתם ואף נהג ללון בו מעת לעת.
בשנת 2005 הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי. תביעתו נדחתה בהיעדר עילה, וכך גם ערעור שהגיש לבית הדין הגדול, במסגרתו טען כי האישה בוגדת. האישה, לעומתו, ביקשה לחזור לשלום בית. עד היום בני הזוג לא התגרשו.
בשנת 2011 הגישה האישה תביעה לשמירת זכויותיה הכלכליות, שלטענתה, מהוות מחצית מהרכוש שצברו השניים עד למועד הגשת התביעה - הוא מועד הקרע ביחסים. לטענתה, בעלה חי עמה לאורך השנים כבן זוג לכל דבר ועניין, הוא היה מגיע לבקרה מדי יום, הלך עמה לאירועים ואף קיים עמה יחסי אישות.
מנגד, הבעל, שבמרוצת השנים צבר הון רב, הגיש תביעה לאיזון משאבים מתוך כוונה כי נכסים וכספים הרשומים על שמו יוכרזו כנכסים בבעלותו הבלעדית ויישללו מאשתו.
לטענתו, יום הקרע הוא היום בו עזב את הבית לראשונה - בשנת 1994. לדבריו, מאותו יום גורלי, נישואיו לא היו אלא "על הנייר" בלבד.
בכך לא תמה המחלוקת: הצדדים התקוטטו גם על דירה שירש הבעל מאמו במהלך הנישואין ובו התגוררה המשפחה החל משנת 2000. בעוד שהאישה טענה כי הדירה נרכשה על ידי בעלה ונרשמה על שם אמו בעורמה, טען הבעל כי לאישה אין כל זכויות בדירה, למעט הרשות להתגורר בה.
"שיתופיות מוחלשת"
השופט צבי ויצמן ציין כי חוק יחסי ממון, קובע שהיום הקובע לשם עריכת איזון משאבים הוא מועד הקרע בזוגיות. על פי רוב, יום עזיבתו של מי מבני הזוג את הבית או יום הגשתה של התביעה הרכושית.
בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קבע השופט כי מועד הקרע הוא יום הגשת התביעה של האישה- בשנת 2011. לעמדתו, בשנת 1994 לא באמת פקעו "כל מיתרי הזוגיות" בין הצדדים. הבעל המשיך לפקוד את ביתו ולכלכל את אשתו.
עם זאת, מאחר שמדובר בקשר חריג שבו השיתופיות ברכוש הייתה "מוחלשת", יש לסטות מאיזון המשאבים הקלאסי ולא לחלק את הרכוש באופן שוויוני.
לפיכך נקבע כי פרט למחצית מדירת המגורים הראשונה בה התגוררו בני הזוג, האישה תקבל רק 30% מהזכויות הכספיות, הסוציאליות והפנסיוניות שצברו הצדדים לאורך השנים, בעוד שהבעל יקבל את היתר- 70%.
באשר לדירת הירושה, קבע השופט כי האישה זכאית לקבל מחצית משוויה הכספי, אך ללא זכויות. לא ניתן צו להוצאות.
פרס לגברים בוגדניים
פסק הדין נותן פרס לגבר בוגדני כרוני, אשר הדבר היחיד שהיה קבוע בחייו היו האישה והילדים. נשאלת השאלה- אם המצב היה הפוך, והאישה הייתה בעלת ההון ולבעל היו כמה פרוטות, אם האישה הייתה מתרועעת עם אחרים והבעל היה נשאר בבית- האם הפסיקה הייתה זהה? האם גם אותו היו מנשלים מזכויותיו?
מדובר בפסק דין שערורייתי, שהדעת אינה סובלת. יש לשים לב, כי בית המשפט למעשה מעניש את האישה על נאמנותה לבעלה. בזמנו, פסק בית המשפט העליון כי בגידה אינה מהווה עילה לחלוקת רכוש בלתי שוויונית. אני מביעה פליאה על כך, שלמעשה משתמע מפסק הדין, שהתנהגותו הפסולה של הבעל, מהווה עילה להעניק לו יותר ממחצית הרכוש.
במקרה זה, אין לדבר על "חזקת שיתוף מוחלשת" ולא חלקית או מזערית- או שיש שיתוף או שאין. הגבר גילה בהתנהגותו כי הוא רואה באישה החוקית את שותפתו לחיים ולנכסים, ועל ארגוני הנשים לעמוד על הרגליים האחוריות לנוכח פסק הדין, הפוגע בזכויות הרכושיות של הנשים.
לפסק הדין בעניין ת.ס. נ' ד.ס. ואח'
*הכותבות הינן עורכות דין העוסקות בתחום דיני המשפחה.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.